n טוביה n בית אלישע n העמותה n הרדוף n הגישה n תרומות n מתנדבים n מרכז קמה n חדשות n צור קשר n דף הבית n English אודות הגישה הקהילה המרפאת בהרדוף הגישה של החינוך המרפא והריפוי החברתי בבסיס התפיסה של החינוך המרפא והריפוי החברתי עומדת האבחנה כי לכל אדם " גרעין רוחני בריא" ־ מהות ה"אני" הפנימית שלו המנסה להתמודד עם אתגרי החיים,להתפתח, למצוא טעם ומשמעות גם כאשר התנאים החברתיים, גופניים או נפשיים סביב אותו "גרעין" מגבילים או מקשים ביותר. מתוך תפיסה זאת יובן כי גם באדם המוגבל מאוד ביכולותיו השכליות או הנפשיות ניתן לזהות כוח פנימי המבקש להתקדם, להתפתח, ולחיות חיים מלאים, גם אם אלה יהיו טבועים תמיד בחותם המגבלות הייחודיות לו. ככל שהלקויות חמורות יותר, כך יקשה אולי לזהות את אותו כוח פנימי, אולם אף על פי כן, אם ימצאו התנאים המתאימים, בסופו של דבר כוח זה יתגלה. כמו כן אפשר לראות כי האדם הקרוי "בריא", אינו נבדל במהותו מאדם בעל צרכים מיוחדים, הזקוק למסגרת תומכת. גם האדם "הבריא", המתבונן בכנות אל חיי נפשו, יגלה מכשולים פנימיים רבים, שאינם מאפשרים לו לממש את אנושיותו המלאה, והעשויים לאתגר אותו לדרך פנימית של התעוררות והשתנות. הקהילה המרפאת נבנית מתוך ההבנה שבמפגש בין אנשים הקרויים "בריאים" לבין אנשים בעלי צרכים מיוחדים נוצר פתח למסע של גדילה והשתנות עבור אנשי צוות ומטופלים כאחד. קהילות מרפאות שנוסדו ברוח האנתרופוסופיה פועלות באירופה ובארצות הברית מאז אמצע המאה העשרים. ניתן למצוא בהן מגוון של אוכלוסיות נזקקות ־ בגילאים שונים ועם צרכים מיוחדים שונים. מה שמאפיין קהילות אלה, הוא השילוב של אנשים בעלי קשיים שונים יחד- ובתוך קהילה בריאה ־ באופן המאפשר לכל אחד לפתח אמפטיה למצוקת הזולת, ולגלות ולבטא את הצדדים החזקים שלו. בקהילה המרפאת נוצר מערך חיים שלם הכולל שותפות בפעילות חברתית ותרבותית עבודה ולימודים, חיי בית וטיפוח הסביבה והנוף. מטרת הקהילה המרפאת אינה ליצור "נורמליזאציה" של החברים, במובן של "להיות כמו הרוב" או במובן של "להחזיר את החברים המוגבלים לקהילה הרחבה" בכל מחיר. ברור מאליו כי בתנאים הרגילים של החברה ימצא עצמו האדם בעל הצרכים המיוחדים בעמדת נחיתות. המטרה היא ליצור קהילה תומכת בה יובלט הצד האנושי של כל אדם ־ ויהיו כישוריו וחולשותיו כאשר יהיו. להפתעתם של רבים מסתבר כי בסביבה מוגנת ותומכת, מסוגלים אנשים בעלי צרכים מיוחדים ליצור בספירה האומנותית, והחברתית ואף להביא איכויות נדירות של תמימות, חום ואהבה המהוות לא פעם מרפא לאנשים החיים והעובדים אתם. כמה צדדים מעשיים: השתלבות בקהילה הרחבה ילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים זקוקים לתנאים מיוחדים שיאפשרו לאיכויות העדינות החיות בנפשם לגדול ולהתפתח. עם זאת המפגש והחיים בתוך קהילה רחבה יותר, הם תנאי חשוב ליצירת קשר בריא עם העולם החיצון. מרבית ילדי פנימיית "טוביה" לומדים בכיתות לחינוך מיוחד, המשולבות בבי"ס העל - אזורי הפועל בהרדוף בשיטת חינוך "ולדורף". מרבית שעות היום לומדים התלמידים בקבוצות קטנות בהתאם לצורכיהם המיוחדים, אולם הפעילות התרבותית והאומנותית, המודגשת בגישה חינוכית זאת, נעשית במשותף עם כלל ילדי בית הספר. כמה מילדי הפנימייה התקדמו בלימודיהם ועברו מהכיתות המקדמות לכיתות רגילות, תוך סיוע וליווי של הפנימייה. גם בתוך הקיבוץ הפכו ילדי "טוביה" וחברי "בית אלישע" לחלק בלתי נפרד מהנוף. הם משתתפים בחגי הקיבוץ, במופעי אומנות, באירועים ספורטיביים ו"במבצעים סביבתיים" של ילדי הקיבוץ. כמעט לכל הילדים בטוביה יש בקיבוץ משפחות מארחות, ועם זאת שילוב אינו "דוגמה", ונעשה מאמץ להתאימו לכל ילד או חבר במעגלים ובקצב המתאימים לו. עיצוב הסביבה החיצונית וריתמוסים בזמן ילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים מושפעים במידה רבה יותר מן הסביבה החיצונית. אותה "קליפה נפשית" המאפשרת לאדם אחר ליצור הפרדה מסוימת מהסביבה, כמעט ואינה קימת אצל ילדים ומבוגרים אלה. לכן בקהילה המרפאת משום דגש מיוחד על עיצוב הסביבה- הן המרחב הפיסי, הביתי והן "סביבת הזמן" )סדר היום, השבוע, חילופי עונות השנה(. סביבה יפה והרמונית שעוצבה מתוך תשומת לב, מחומרים טבעיים, קוראת לאדם ליצור בעצמו דברים יפים ומלאי חיים. סדר יום קבוע ומלא הקשור להשתנות היום והלילה, המתחיל בהדלקת נר ובהתכוונות משותפת אל האור שבתוכנו, בו כל ארוחה מתחילה ונחתמת בברכה, והמסתיים יחד במעגל ערב בו כל אחד מסכם את היום ומשתף בדבר מה שקרה לו. כל אלה מעניקים מסגרת יציבה בה יכולים חיי נפש לנוע במלאות ובהרמוניה. חגי העונות הנחגגים יחד, מעירים את חברי הקהילה לקשר שבין המחזוריות שבטבע לבין המחזוריות שבחיי הנפש של האדם, וכך קושרים את האדם אל העולם החיצון. העבודה עם שלושת כוחות הנפש: חשיבה, רגש ורצון הדרך האנתרופוסופית ממנה שואבת תפיסת החינוך המרפא את השראתה, רואה באדם ישות של גוף, נפש ורוח. מתוך כך יובן כי כל עבודה חינוכית הנעשית ברוח זאת חייבת לפנות אל ישות האדם השלמה ולפתח את כל כוחות הנפש. מתוך כך, בשיטת החינוך המרפא ניתן דגש רב לפיתוח כוחות הרצון, וכוחות הרגש בנוסף ליכולת החשיבה, אותה נהוג בחינוך המקובל להדגיש באופן בלעדי כמעט. את כוחות הרצון מעבדים בצורות שונות: בגיל הצעיר מבקשים לאפשר לילד "לחדור" אל הגפיים ואל החלק התחתון של גופו: קפיצה בחבל, שיווי משקל, אוריתמיה )תנועה שהתפתחה מתוך האנתרופוסופיה(, מאוחר יותר נלמדות מלאכות היד השונות: סריגה, תפירה, עבודות עץ, צורפות, קרמיקה, נפחות, קליעת סלים, ועוד. בנוסף לכך אורח החיים עצמו מכוון לפעילות אקטיביות בתחומים שונים: עבודה ריתמית בבית, בגינת הירק, ומצד שני נמנעים גירויים המחלישים את כוחות הרצון בגיל הצעיר: טלוויזיה ומחשב. עבור הגדולים יותר )המתבגרים ב"טוביה" והחברים ב"בית אלישע"(, מוצבת הדרישה לעבודה מסודרת המפתחת כוחות של התמדה, סבלנות ואחריות. את כוחות הרגש ניתן לפתח ולעדן באמצעות העבודה האומנותית. בקהילה המרפאת שואפים כי האומנות תהיה שרוייה בכל תחומי החיים. כך מוענקת תשומת לב רבה לאסתטיקה של הבית, לגינות הנוי, לאופן בו מתנהלות הארוחות, לקבלות השבת ולחגים. מעבר לכך, ישנה עבודה רבה בכל תחומי האומנות: מוסיקה, שירה, ציור, דרמה, פיסול. אין מדובר בהישגיות בתחומי האומנות, אלא בשאיפה לאפשר לכל ילד או חבר בקהילה לגלות את המעיין היצירתי החי בתוכו, ולחוות בצורה חדשה את עולם הצבע, הצליל והמילה סביבו. עבודת הצוות בקהילה המרפאת בודאי כבר הובן כי עבור המחנך המרפא והמרפא החברתי הקהילה אינה "מקום עבודה" במובן הרגיל של המילה. למעשה הוא נדרש לעמדה פנימית מיוחדת, ההופכת את העבודה לשליחות ואף לדרך של התפתחות ־ עצמית. עבודת המחנך על עצמו, במטרה לפתח יכולת אמפטית, ביקורת עצמית, חוש אסתטי ויכולות אומנותיות, מתחילה בזמן לימודיו ונמשכת אל תוך החיים המקצועיים. מובן שאיש אינו יכול להגיע לרמה הנשאפת בכל התחומים, וכאן באה עבודת הצוות לעזרת המחנך הבודד. עבודת צוות היא אכן, יסוד בסיס והכרחי בגישת החינוך המרפא. מעגל העובדים, הכולל אנשים שהתמחו בתחומים שונים, מנסה ליצור יחד תמונה משותפת, מקיפה ומעמיקה לגבי החניך: מקור בעיותיו, והדרך בה ניתן לפעול כדי לאפשר תהליכי צמיחה והתפתחות. לעיתים קרובות נוהגים חברי הצוות ללמוד יחד ולשאול שאלות הקשורות לתחום זה או אחר, במקרים אחרים עוסקים חברי הצוות בפעילות אומנותית. למשל: העלאת הצגה, או מופע מוסיקאלי קצר המוצג בפני הילדים והחברים הבוגרים בקהילה. גם בתחומי הניהול השאיפה היא להימנע ממבנה הירארכי נוקשה, ולאפשר לחברים שונים לקחת עמדת אחריות לתקופה מסוימת, וזאת מתוך ההבנה כי בקהילה המרפאת העובדים והמטופלים כאחד, הם בני אדם הנמצאים במסע של גדילה והתפתחות.