בבסיס התפיסה של החינוך המרפא והריפוי החברתי, שפותחה ברוח תורתו של רודולף שטיינר, אבי האנתרופוסופיה, עומדת האבחנה כי לכל אדם "גרעין רוחני בריא" המנסה להתמודד עם אתגרי החיים, להתפתח ולמצוא טעם ומשמעות, גם כאשר התנאים החברתיים, הגופניים או הנפשיים סביב אותו "גרעין" מגבילים או מקשים ביותר.
הקהילה המרפאת נבנית מתוך ההבנה שבמפגש בין אנשים הקרויים "בריאים" לבין אנשים בעלי צרכים מיוחדים נוצר פתח למסע של גדילה והשתנות עבור אנשי הצוות והמטופלים כאחד. קהילות מרפאות שנוסדו ברוח האנתרופוסופיה פועלות באירופה ובארצות הברית מאז אמצע המאה העשרים. ניתן למצוא בהן מגוון של אוכלוסיות נזקקות - בגילאים שונים ועם צרכים מיוחדים שונים. המאפיין קהילות אלה הוא השילוב של אנשים בעלי קשיים שונים יחד כקהילה – ושילובם בתוך קהילה בריאה – באופן המאפשר לכל אחד לפתח אמפתיה למצוקת הזולת, ולגלות ולבטא את הצדדים החזקים שלו. בקהילה המרפאת נוצר מערך חיים שלם הכולל שותפות בפעילות חברתית ותרבותית, בעבודה ובלימודים, בחיי בית ובטיפוח הסביבה והנוף.
חיים בקהילה רחבה
ילדים ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים זקוקים לתנאים מיוחדים שיאפשרו לאיכויות העדינות החיות בנפשם לגדול ולהתפתח. עם זאת, המפגש והחיים בתוך קהילה רחבה יותר, הם תנאי חשוב ליצירת קשר בריא עם העולם החיצון. בקיבוץ הרדוף, הפכו ילדי בית טוביה וחברי בית אלישע לחלק בלתי נפרד מהנוף. הם משתתפים בחגי הקיבוץ, במופעי אומנות, באירועי ספורט וביוזמות סביבתיות של ילדי הקיבוץ. כמעט לכל הילדים בבית טוביה יש בקיבוץ משפחות מארחות, ועם זאת השילוב אינו עיקרון דוגמתי, ונעשה מאמץ להתאימו לכל ילד או חבר במעגלים ובקצב המתאימים לו.